התוכן העיקרי

הרב נסים - תורה ומעש

הרב יצחק נסים זצ"ל היה מנהיג רוחני בעל שיעור קומה נדיר, עשוי ללא חת ונושא דברו ברמה. פוסק מעמיק שמשנתו קב ונקי. בעל כושר התמצאות ופקוחת מעשית. יודע לקרב רחוקים ואישיותו קורנת ומשפיעה.

נולד בבגדאד בשנת תרנ"ו (1896). בעודו צעיר לימים התפרסם כאחד המעיינים והלמדנים המופלגים. לימים הוכר כגדול בתורה שדעתו קובעת בענייני הרוח והרבנות. קשרים רבים היו לו עם גדולי הרבנים בארץ-ישראל ואף עם חכמי אשכנז ופולין.

בשנת תרפ"ה (1925) עלה לירושלים משאת נפשו, וכאן הפך ביתו בית-וועד לחכמים. בהיותו ידוע כבעל היקף ראייה רחב ובקי בהוויות עולם, נהרו אליו ממקומות שונים להתייעצות בענייני הלכה והנהגת הציבור. ספרייתו התורנית היא מן היחידות במינן, יש בה אוסף יקר ערך של ספרים מדפוסים ראשונים וכתבי-יד בעלי ערך הלכתי ומדעי, אשר אחדים מתוכם זכה להוציא לאור. הרב כתב תשובות רבות על שאלות בנושאים הלכתיים רבים ומגוונים. חלק מהם נדפס בספרו שו"ת 'יין-הטוב', שני חלקים.

בשנת תשט"ו (1955) נבחר לכהונת הראשון לציון הרב הראשי לישראל. מיד עם כניסתו לתפקיד הרם ניכרה עצמאותו ודרכו המיוחדת כמעט בכל שטחי פעולותיו.

עמדה חזקה

כאמור, הוא היה ללא חת ולכן הוא קם והשמיע את דעתו בכל ענין שנראה לו שהסמכות הרוחנית צריכה לומר את דברה. אופיו האמיץ וסלידתו מן החנופה סייעו לו להנהיג את הרבנות בתקופה של זעזועים קשים. עמדו לו לכך גם כושר ההתמצאות המהירה ופקחותו המעשית, זו שאינה מסיחה את הדעת מן האפשרויות השונות העשויות להיוצר. מכאן מובן מדוע תכניותיו היו ערוכות לכל פרטיהן.

לא אחת עוררו מעשיו פולמוס, אך בראיה למרחוק, גם יריביו הכירו בצדקת עמדתו. כך היה,למשל, בעת ביקורו של האפיפיור בישראל, המדינה התכוננה לקבל את פניו בטכס ממלכתי,אשר בתכניתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו במגידו, אך הוא סירב. הרב הראשי סבר שאם הוא יצא לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקאתולית,להשיב ביקור לראש הדת היהודית, ולפחות לעשות מחווה של נימוס כלפיה. הרב חשש שאם לא יתקיים תנאי כזה, יווצר הרושם, חלילה, שמעמד הדת היהודית וראשה נחות, דבר שלא היה מוכן לתת לו יד. תוצאות הביקור הצדיקו את עמדתו של הרב זצ"ל, וזאת אף בקרב אלה שהתנגדו לו תחילה נמרצות. עיתון 'הארץ' דרך משל, הודה במאמר ראשי שכשם שביקורו של האפיפיור בארץ היה מאורע היסטורי לנוצרים, כך עצם העובדה שהרב הראשי לא קיבל את פניו היה בו משום מעשה היסטורי, ומתן תוקף לעצמאות ישראל.

יצירת קשרים

הרב שאף מאד להידברות ויצירת יחסי רעות בין כל חלקי העם, גם אלה שנתרחקו מקיום מצוות התורה. גישתו, שיחותיו ויכולתו הרבה להסביר השקפותיה של היהדות,משכו את לבם של הרחוקים, הגבירו את ההבנה ההדדית וקירבו לבבות. הרב שאף להגיע אל העם, אל כל חלקיו ולכן יצא לסיורים בקיבוצים החל משנת 1956 (תשט"ז) וביקורים בערים, ובמיוחד במועצות פועלים שבהם. לא כנביא מוכיח בשער, מייסר וצולף הופיע הרב נסים. הוא חיפש דרך לפרוץ את הדימוי של עולם רבני אלטיסטי ולהגיע אל הדור הצעיר שצמח במדינה ובקיבוץ, במיוחד כשבחינוכו הועמדו הדת והאמונה בצורה מטעה.פגישות אלו היה בהם כדי לדכדך את הרוח, כאשר גילה הרב את מצב חוסר המודעות של ילדי חלק מהקיבוצים שלא ידעו להגיד לו תאריכים של מועדי ישראל או אחת מעשרת הדברות. אך הרב לא התייאש, ובדבריו המכובדים והנעימים שכנע אנשי הקיבוצים להכניס יותר ממסורת העם היהודי לתוך חיי היום יום שלהם. הוא זכה לראות במידת הצלחה מפתיעה מאנשים שהיו בדור שני כבר של עוזבי חיים של תורה ומצוות, שכבר חשו בחוסר לא מוגדר בחיים במישור הרוחני.

היטב ידע הרב, שסיכויי ההשפעה בחברה של קיבוצי "השומר הצעיר" הם קלושים, בהיותם שוללים את אמונת ישראל. אף על פי כן, החל את מסע-ההסברה דווקא בהם. הרב נסים מצא עידוד בדברים שכתבה חברת הקיבוץ אפיקים ב"אגרת לחברות" (ניסן תשי"ח - 1958) "מרדנו בישן, מנהגי מסורת דחינו מאתנו והלאה, אך את החדש טרם מצאנו. ואמש ערב שבת, שהתקדש כל-כך בתולדות עמנו, אצלנו אין לו עדיין דפוסים קבועים. יש תקופות שבהן ערב שבת עובר ללא כל ציון, אז נרגיש שחסר דבר-מה חשוב ובעל ערך. החוסר הזה מדכאנו לא מעט... בינתיים הדור הצעיר גדל ומתבגר וגם זה מחייב למצוא איזשהו ציון מיוחד וחגיגי של ערב זה, שונה מכל שאר הערבים."

הרב נסים ביקר בקיבוצים, סייר במשקים, ערך שיחות עם כיתות צעירים, וקבל שאלות מקהלי אנשי הקיבוץ בנושאי דת. הרב לא ירד אל העם מגבהים ולא חש את עצמו כמי שבא להושיע, אלא כיהודי ליהודי, והם קיבלוהו בשמחה, ברצון, ובלב שלם. "יהודים אפיקורסים" אין - אמר הרב באחד מסיוריו - "יש רק יהודים השוכחים לקיים מצוות או מתעצלים. גם המושג חילוני, שיש המתהדרים בו, אינו יפה. מתיישבי הארץ ומגניה עוסקים במלאכת-הקודש..."

תוצאותיה של ביקורים אלו נצפו בכל המימדים. במישור הארגוני, קשרים נוצרו בין הקיבוצים לבין מנהלת הדתות, ונמנו רבנים למספר קיבוצים, ואף נשלכו לפי בקשת מספר הקיבוצים הוראות כשרות מטעם משרד הרבנות. במישור החברתי, הרב הצליח להקל על הנגדיות הקיצונית למסורת שרבץ אז בקיבוצים, וגרם שיסכימו לא מעט מתוכם לתלות מזוזת במבני ציבור, ולקיים מידי שבת איזושהיא צורה של תפילה בציבור, ואפילו התיר לנשים וגברים להתפלל ביחד על מנת שלפחות יתפללו. יש שטוענים שביקורים אלו של הרב נסים 'הכינו את הקרקע להתעוררות הדתית שאירע בארץ בשנות השישים- שבעים.

אחרי סיוריו בקיבוצים הרב בנה קשרים עם גופי ציבור בערים. הוא סייר במפעלים, ונפגש עם מועצות פועלים כדי להבין את הבעיות אתם הם מתמודדים ולפתוח אתם שיחות בענייני דת. גם להם הרב הדגיש שהוא רואה במעשיהם עבודת קודש: "[המגמה] לבניין הארץ, לעובדה ולשומרה..מעיקרי מצוות התורה. חז"ל אמרו: "מצוות אינן צריכות כוונה".  לפיכך אלה העושים זאת, בין אם הם יודעים שעצם המעשה הזה הוא מצווה או לא ובין אם הם עושים זאת לשם מצווה או אידיאל אחר, בעל כרחם- הם מקיימים את מצוות התורה."

הוא התעקש שנמצא באוכלוסיות אלו רצון ליתירת קשר עם דת אבותם: "עצם העובדה שהזמנתם אותי לבוא בצל-קורתכם מוכיחה כמאה עדים על זיקתכם זו. כח מה אני יכול לתרום לכם מחלקי? אינני איש כלכלה ולא מומחה לענפי המשק השונים...שנמצאתי למד כי הנכם  תאבים לדעת ומבקשים לשמוע, שהמכם צמאים לדבר ה' ולתורתו והנני אליכם בשמחה רבה, נכון אני לשמוע ולהאזין ןלהשיב לכם דבר."

בתוקף רב נלחם לביטול מחיצות עדתיות ואחרות; ביתו ישמש מקום מפגש לכל החוגים, אנשי ציבור ומפלגה, המלומדים ואנשי כלכלה, דיפלומטים וראשי קהילות מן הגולה. בדרך זו זכה לתרום רבות לליבונן של בעיות יסוד חשובות. הופעותיו הפומביות לא היו דווקא במקומות של שומרי תורה ומצוות. דבריו נאמרו בלשון קצרה וברורה, ורעיונותיו הובעו בבהירות שגם אדם מודרני יכול היה להבינם ולהתרשם מהם. כך הוא בנה גשרים בין אנשי דת ומדע,וביניהם לבין אנשי צבור וחברה ונוצרה הידברות מועילה ופוריה.

הכותל המערבי

הרב זצ"ל, טרם מלחמת ששת הימים לא חדל להתריע על כך שאין רגל יהודי בירושלים העתיקה, ואין גישה לכותל-המערבי ולמקומות הקדושים. אפילו בנאום הכתרתו הוא הביע את צערו שלא יכל להתפלל ליד הכותל, כמנהג רבנים ראשיים קודמים ביום הכתרתם:

" אותה השתפכות - הלב ואותה השראה היתה מלווה את הרב במשך כל ימי כהונתו, והיא אינה אפשרית אלא ליד הכותל שלט זזה ממנו השכינה, ושלצערנו ולהוותינו אין אנו יכולים לעלות ולהיראות בו. אבל תפילתי ותפילת כל ישראל, שבעזרת ה' לא ירחק היום ומקומות אלה יחזרו לידינו ושם נעחה וניראה לפני ה' לשפוך שיח ותפילה כאשר עם לבבנו."

 זיכהו ה' וראה בירושלים שחוברה לה יחדיו, ולאחר מלחמת ששת הימים עשה מעשה גדול, בהעבירו את בית-הדין הגדול, שהיה נשיאו, לבנין של נוכח הכותל הדרומי הסמוך ללשכת הגזית, שהיתה מקום מושב הסנהדרין.

ישראל כליבת היהדות

מדינת ישראל הפכה בימי כהונתו של הרב, כרב ראשי, להיות המרכז העולמי הגדול ביותר של התורה. דבר זה הביא לכך שהרב היה צריך להיענות לשאלות הלכה שהופנו אליו כמעט מכל קצוי תבל. אלפי תשובות, מהן חשובות ביותר, נתקבצו אצלו, ועם פרישתו החל להכינם לדפוס, שני חלקים מהם הופיעו בשנת תשל"ט.

הרב כיהן בתפקידו עד שנת תשל"ג, במשך ח"י שנים. בתשעה באב, יום חורבן הבית,שנת תשמ"א, בחצות היום, השיב את נשמתו לבוראו.