"חכמות בנתה ביתה" (משלי ט,א)
דברי הכתוב הזה יאים להיאמר על רעייתו של הרב, ויקטוריה ז"ל.
מן הנשים הצופות הליכות ביתן היה, בחן ובחסד כיל את המעשה. כוח אירגון מופלא, הבנה חודרת לצורכי כל אחד ואחד מבני הבית, ובראשונה של הבית. אישה – הרב. במעשיה ובגישתה האירה את הלבבות וחממתם, פילסה דרכים ועשה את כל חלקי המשפחה לחטיבה אחת. ארבע בנות: רות, צופיה ואילנה; ושלושה בנים: בצלאל, מאיר ומשה. על כולם הניפה את ידה המחנכת, הדריכתם וכיוונה את דרכם (על הבת הראשונה, מרגלית, שנפטרה בעודה תינוקת בבגדד, בד' בטבת תרפ"ד – ראו: מן ההר אל העם, עמ' 28).
הנהגתה ואורחות חיים היו למופת לילדים והטביעו בהם חותם בל יימחה והערצה רבה לאם. מעולם לא דרשה את טובתה ותמיד הקדימה את הילדים ועשו לרווחתם ולטובתם. תבונתה הרבה וערנה לצורכי כל אחד ואחד, עשו פירות ומילאו את ליבה אושר ושמחה.
בראשית דרכה, עיקריות ראשונות לירושלים, צריכה הייתה לבדה לפקח על בניית הבית באיזור שמם (עתה רח' דוד ילין). גם בתחום גילתה כושר רב. התנאים היו קשים מאוד, והיא נערה צעירה עוסקת עם בעלי מלאכה שונים – יהודים ולא-יהודים – בדקה את מעשיהם, העירה ותיקנה, בעודה מנסה להתגבר על חוסר מים וחשמל. מכתבים מאותם הימים מעוררים רטט בלב למקראם: כיצד השכילה לעשות בעוד בעלה שוה בבגד, בכוח הרצון והכישרון. היא רדפה את השלימות ורחקה מכל דבר שיש בו רב ופגם. (על פועלה ממ זו וציטוטים נבחרים כתביה – ראו: מן ההר אל העם, עמ' 28-29).
ואחרי לידת הילדים, כשהכסף לא תמיד היה מצוי – ידעה לכלכל את הבית בכישרון ובנועם עד שנחשב לבית אמיד שלא חסר בו דבר. מעולם לא בלה על מחסור. לא היה להתגבר על הרצוי ולא להתכופף; וגם בעת שלא חשה בטוב – לא התלוננה, אלא כבשה את כאבה, ולא רצתה שיחושו בכל בני הבית וייגרם להם צער.
וכשנבחר אישה לכהן במשרת הראשון-לציון עמדת לימינו, דאגה את דאגותיו, שמחה בהצלחותיו ופתחה את ביתה לרווחה. בשבתות ובמועדים נהרו אל הבית קבוצות גדולות וקטנות מן הארץ ומן הגולה. את סדר הפסח ערכה כשאישים מסבים עמהםבאוריה מרוממת וברוח קדושה, כשהיא ניצבת על כך, ורבים מציינים שבחיים מעולם לא היה כסדר הזה (על ה'קידושים' בשבתות בבית הרב נסים – ראו: מן ההר אל העם, עמ' 88-89; דברי תודה והוקרה של שר החוץ משה שרת על ליל ההלילות בשנת תשט"ז בו השתתפו – שם, עמ' 247).
כבוד יקר היה בעיניה ולא הביטה על דעותיהם והשקפותיהם. רצונה הייתה שהאורחים יחושו בטוב וכיבדה כל אחד ואחד בכבוד הראוי, ולא יצא אדם מפתח הבית והוא איננו. מרוצה. הכל חשו בנועם אישיותה והליכותיה הנאצלות, ואין ספק שחלק נכבד יש לה במפעליו ובהצלחותיו של אישה. הרבנית ויקטוריה, אף על פי שניחונה בכושר מנהיגות – הצניעה את עצמה. לא הופיעה בציבור כמי שיש לה חלק בפעולות הרב, ולא הקימה בימה לעצמה. מעייניה היו נתונים סיבה, שפעולותיו ייטיבו עם הציבור ושתכניותיו תתגשמנה ותצלחנה.
מכאן שלא תצייר בעיני רבים כאישה העוסקת בצורכי ציבור. יש להעביר על מידותיה. הופעתה הייתה מליאה הוד, עדינות וחן. קיבלתי את פניה בכבוד ובחמימות. אמונה טהורה וזכה הייתה לה. לא החסירה יום שלא קראה בו מזמורי תהילים בנגינה ובטעמים בטהרת הדיוק ובקול ערב וחנון, וגם נתייחדה. (בעקבותיה הצטיינה גם בתה צופיה ז"ל. ראו בערך עליה).
וכשנבחר אישה לכהן במשרת הראשון-לציון עמדת לימינו, דאגה את דאגותיו, שמחה בהצלחותיו ופתחה את ביתה לרווחה. בשבתות ובמועדים נהרו אל הבית קבוצות גדולות וקטנות מן הארץ ומן הגולה. את סדר הפסח ערכה כשאישים מסבים עמהםבאוריה מרוממת וברוח קדושה, כשהיא ניצבת על כך, ורבים מציינים שבחיים מעולם לא היה כסדר הזה (על ה'קידושים' בשבתות בבית הרב נסים – ראו: מן ההר אל העם, עמ' 88-89;
דברי תודה והוקרה של שר החוץ משה שרת על ליל ההלילות בשנת תשט"ז בו השתתפו – שם, עמ' 247). כבוד יקר היה בעיניה ולא הביטה על דעותיהם והשקפותיהם. רצונה הייתה שהאורחים יחושו בטוב וכיבדה כל אחד ואחד בכבוד הראוי, ולא יצא אדם מפתח הבית והוא איננו. מרוצה. הכל חשו בנועם אישיותה והליכותיה הנאצלות, ואין ספק שחלק נכבד יש לה במפעליו ובהצלחותיו של אישה.
הרבנית ויקטוריה, אף על פי שניחונה בכושר מנהיגות – הצניעה את עצמה. לא הופיעה בציבור כמי שיש לה חלק בפעולות הרב, ולא הקימה בימה לעצמה. מעייניה היו נתונים סיבה, שפעולותיו ייטיבו עם הציבור ושתכניותיו תתגשמנה ותצלחנה. מכאן שלא תצייר בעיני רבים כישה העוסקת בצורכי ציבור. יש להעביר על מידותיה. הופעתה הייתה מליאה הוד, עדינות וחן.
קיבלתי את פניה בכבוד ובחמימות. אמונה טהורה וזכה הייתה לה. לא החסירה יום שלא קראה בו מזמורי תהילים בנגינה ובטעמים בטהרת הדיוק ובקול ערב וחנון, וגם נתייחדה. (בעקבותיה הצטיינה גם בתה צופיה ז"ל. ראו בערך עליה).
לא יצאו ימים אחדים, והיא מלאה כוחה ועושה בתכניותיה – ביום י"ב במרחשון תשמ"ט, כטוב ליבה, הלכה לישון בחצות, ובוקר כבר השיבה נשמתה לבוראה. נתקיימה תפילתה, ואשר איחלה לעצמה – בא לה. הסתלקותה פתאום פתאום, בעודה צופה למעשים – החרידה את הלבבות. צאצאיה הודמו, אין יכולת לשאת את השבר.
קהל רב ומגוון ליווה אותה למקום מנוחתה בהר הזיתים. רבים היו המנחמים, וכל אחד בפיו סיפור על תכונה יפה שלה או על מעשה טוב. ראייתו של פרופ' בנימין פרנקל אמרה, חוויה גדולה לה ולבנותיה לבוא להתפלל בבית הכנסת של 'יד הרב נסים' בימי חג. הנהגתה ודרכיה של הרבנית. עם הסתלקותה, הן חשו ריקנות ויתמות.
קצר המצע מהשתרע, מלספר על מעלותיה ולדבר בנועם אישיותה. ינון זכרה ויבורך.
(על פי: מאיר בניהו ושאול מייזליש, מן ההר אל העם – חייו ופועלו של הראשון לציון הרב טגל לישראל הרב יצחק נסים ז"ל, תל-אביב תשנ"ג, עמ' 282-283. תמונות של הרבנית – שם, אחרי עמ' 96).
