זיכרונות מבית סבא

סבא, הרב יצחק נסים היה דמות מופת שלאורה גדלנו והתחנכנו. זכינו ובילדותינו בילינו הרבה בביתם של סבא וסבתא. ביתם היה בית של תורה , דרך ארץ , הכנסת אורחים וקבלת כל אדם מישראל.

ברוב שעות היום היה סבא יושב על תלמודו, עסוק בלימוד תורה, גמרא, מעיין בכתבי היד הרבים בספרייתו רחבת הידיים או כותב חידושים. בשעות אחר הצהריים המוקדמות היה נח מתלמודו והיה יוצא לטיול קצר, בעירו ירושלים שאותה כל כך אהב. כשחזר מהטיול היומי היו בד"כ מגיעים אליו תלמידיו המובהקים והקרובים ביותר להמשך הלימוד.

ביתם של סבא וסבתא היה תמיד פתוח לרווחה גם לנו הנכדים וגם לאורחים רבים ומגוונים. רבנים גדולים, אישים חשובים ורמי מעלה מהארץ ומהתפוצות לצד כל יהודי "פשוט" שחפץ לפגוש את הרב, כולם היו מתקבלים בסבר פנים יפות. אנו זוכרים בערגה את הקידושים שהתקיימו בכל שבת בבוקר בביתם, אז היה  הסלון המרווח מתמלא במבקרים אשר באו לשמוע תורה והגות מפי סבא, לשאול שאלות ללמוד ולהתעניין. סבתא, הרבנית ויקטוריה,  שותפתו למשימה ולדרך, הייתה מגישה להם תקרובת ודואגת לשלום כל אחד מן הבאים . אהוב עלינו במיוחד היה האירוע שהתקיים בביתם בכל שמחת תורה- מאות תלמידי ישיבת מרכז הרב ובחורים מישיבות נוספות התקבצו ובאו בשירה ובריקודים לביתו של הרב עם ספרי תורה בידיהם, בדרכם לכותל המערבי.  אווירה חגיגית ומיוחדת שרתה בבית בחג זה. סבא היה מברך את כל התלמידים ומנעים את זמנם בדברי תורה. ההיערכות לאירוע שכזה לא הייתה פשוטה, במיוחד באותם הימים, וגם כאן הייתה סבתנו אמונה על האירוח המכבד והנעים.

אנו הנכדים ספגנו את שראינו וחווינו. לנו היה שמור מאור פנים מיוחד מסבא . עוד כילדים קטנים הפנמנו את הגותו. איש אשכולות, שהמשולש של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל חשוב לו וחי בו כל כך. הוא אינו מוותר או מקל ראש באף אחת מצלעותיו של משולש זה , מתוך הבנה עמוקה של הקשר ההדוק ויחסי הגומלין שבין הדברים בבחינת "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד').  סבא היה יהודי הגאה ביהדותו ופועל מכוח אמונתו בקומה זקופה.  דורש  בשלום עמו בין אם בארץ, בין בתפוצות, בין אם הוא שומר תורה ומצוות ובין אם לאו, מתוך אהבת ישראל ורצון לקרב הן את הרחוקים והן את הקרובים.  מכיר בזכות ובנס הגדול של הקמת מדינת ישראל שקיבלנו מכח תורת ישראל, ומזכיר לנו כי חובתנו לעשות הכל כדי להיות ראויים.

האמונה , יראת השמים, הקומה הזקופה והעמידה על עקרונות לצד החמימות, מאור הפנים וקרוב הרחוקים בדרכי נועם ושלום, ייחדו את דרכו של סבא, היוו לנו מופת ועוררו בכולנו השראה.

זכות גדולה הייתה לנו לגדול בצלו של ענק זה שחסרונו מורגש עד היום הן בחיינו הפרטיים והן בחיי הלאום היהודי בארץ ישראל.  אנחנו מתפללים ומייחלים שנזכה אנחנו וצאצאינו להמשיך לפעול לאור דמותו ולצעוד בדרכו המיוחדת.

סבי /  אפרת (נסים) כהן

מתוך הספר "דמויות מופת בציונות הדתית" בהוצאת מכון מופ"ת נחלים

סבי, הרב יצחק נסים, נפטר שנים אחדות טרם הולדתי. כבר בילדותי שמעתי עליו סיפורים רבים, קראתי עליו, קראתי מכתביו והבנתי כמה הפסדתי בכך שלא זכיתי לפגוש אותו אישית ולהכיר מקרוב את דמותו המיוחדת.

סבי, נולד בעיר בגדד בירת עירק, בשנת תרנ"ו (1895) בנר ראשון של חנוכה, זמן שישראל אומרים בו "על הנסים" ומכאן שמו.

כבר בילדותי ניכרה אהבתו הגדולה לספר. הוא היה שולף ספרים, מעיין בהם, מקשה קושיות ומתרץ. הוא החל לרכוש לעצמו ספרים שבמהלך השנים הצטברו לספרייה בת אלפי כרכים.

בהיותו נער התלבט בתפיסתו החדה והמהירה, בעמקות המחשבה ובבקיאות עצומה. מוריו ורבותיו התרשמו ממנו וראו כי נער זה נועד לגדולות.

במלאות לו ח"י שנים הגיע ללמוד בבית מדרש בו למדו גדולי הרבנים של יהדות בבל. למרות גילו הצעיר, השתלב בלימוד המעמיק וזכה להערכה רבה מרבותיו. יחד עם לימודיו עסק גם בצרכי ציבור. שמו של הרב נסים הלך והתפרסם ורבנים גדולים פנו אליו בשאלות הלכתיות. גם הענק, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל "החפץ חיים", היה אתו בקשרי מכתבים. בפתיחה לאחד מהם כתב לו "כבוד הרב המאור הגדול… ירא אלוקים באמת… מורנו הרב יצחק נסים… עיינתי וראיתי שרב כוחו באורייתא, בחריפות ובבקיאות…" ואף בירכו "יזכה להגדיל תורה ולהאדירה." ברכה שאכן התקיימה בו.

בהיותו בן עשרים ושמונה שנים, עלה לארץ יחד עם רעייתו ויקטוריה. את הדרך לארץ עשו השניים לא במטוס, לא באונייה ולא בעגלה, אלא על גבי חמורים, מהלך של חודש ימים.

סבי התיישב בירושלים, משאת נפשו, וגם כאן המשיך כדרכו ועסק בתורה לשמה ובענייני ציבור.

ברבות הימים, חלה הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והזמין אליו את הרב נסים. הרב סיפר לו כי חלם חלום ופשרו היה ברור לו – על הרב נסים לשבת על כיסא הרב הראשי ולהיות הראשון לציון הבא.

בתחילה סירב לבקשה זו, אך אחרי שרבנים ואישי ציבור לחצו גם הם על הרב לחזור בו מסירובו הסכים להגיש את מועמדותו לתפקיד הנכבד.

ביום ו' בניסן תשט"ו הוכתר הרב נסים לתפקיד הראשון לציון, הרב הראשי לישראל ולנשיא בית הדין הגדול בירושלים. הוא ראה בתפקיד מחויבות גדולה ובנאום ההכתרה דיבר על היעדים המוצבים בדרכו ובסיום דבריו נשא תפילה: "ה' אלוקי ישראל… תן לעבדך לב מבין ושומע, הורהו דרכך ונחהו בעצתך למען יוכל לשאת את עמך הגוי הגדול הזה בדרך האמת והיושר…"

דברים רבים וטובים אפשר לספר על סבי, אך מפאת קוצר היריעה, בחרתי לספר רק כמה תכונות ופעולות אשר בלטו ואפיינו במיוחד את דרכו כרב ראשי.

בראש מעייניו עמד הרצון לאחד את העם ולקרב את הלבבות. פעולות רבות נבעו משאיפה זו והפכו אותה הלכה למעשה הרב ראה צורך להגיע לכלל הציבור היהודי היושב בארץ ובתפוצות ולא לפנות רק לציבור הדתי. לשם כך ערך ביקורים בקיבוצים, במושבים ובערים, בעיקר במקומות שהיו רחוקים מהמסורת.

בביקוריו חיפש דרך להגיע אל הדור הצעיר שצמח במדינה. רצונו היה למצוא את המאחד בין חלקי העם השונים וליצור הידברות ביניהם ולפיכך חיפש את הטוב שבכל קבוצה וקבוצה. כך למשל, אחרי ביקור באחד הקיבוצים של השומר הצעיר, כתב לאנשי הקיבוץ: "מצאתי אתכם דבקים בכל נפשכם במצוות ישוב הארץ והפרחת שממונה, שהיא מצווה גדולה בתורה ואתה דבקות אי אפשר לה ביודעין או שלא ביודעין, שלא תהא יונקת ממקור ומשורש צמיחתה – בתורת ישראל." מביקורים אלו צמחו קשרים מתמשכים בין הרב לבין תושבים מהקיבוצים והמושבים. 

הרב נסים לא הסתפק בביקורים רק בתוך מדינה ישראל ולשם אותה מטרה יצא גם לחוץ לארץ לפגוש את יהודי התפוצות, לקרבם ולעודדם לעלות לארץ.

עולה מצרפת סיפר את הסיפור הבא:

"באחד ממסעיו הגיע הרב נסים לכנס שנערך לכבודו בעיר שטרסבורג שבצרפת. כדרכו עודד את היהודים שם לעלות לארץ. חלק מהשומעים הגיבו כי הישיבה בארץ קשה והפרנסה מצויה בדוחק. הם אף הוסיפו ואמרו כי דווקא בשהייתם בגלות ולא בארץ הם מסייעים לישראל, כיוון שהם אוספים תרומות ליהודים היושבים בארץ הקודש. בתגובה לכך המשיל הרב משל ואמר כי ארץ ישראל דומה לאישה מינקת. ככל שהילד יונק יותר כך מתרבה החלב ומשביח. אם יבואו יהודי הגולה לשבת בארץ, יעבדו בה ויפתחו אותה יראו כי יקבלו ממנה לא רק חלב, כי אם דבש, שהרי לא לחינם נקראת היא "ארץ זבת חלב ודבש".

בתקופת כהונתו, הגיעו לארץ עולים רבים מעדות שונות, בעלות מנהגים שונים. בין העדות הייתה היבדלות והפרדה. הרב פעל להפלת מחיצות עדתיות, בין השאר העלה את האפשרות של יצירת נוסח תפילה אחיד – ארץ ישראלי. עמדה זו הנחתה אותו גם כשבא לפסוק הלכה. דוגמה לכך ניתן לראות בפסיקה שפסק הרב שנים רבות לפני קום המדינה, בטרם נבחר לכהן כרב ראשי:

כאשר עלתה שאלה הלכתית על קופות צדקה שהגיעו מבגדד לירושלים, האם צריך לחלק את הכסף רק בין בני העדה הבבלית או לכלל עניי ירושלים? הרב נסים פסק שהכסף צריך להינתן לכלל העניים. גישה זו הייתה נר לרגלו לאורך כל הדרך.

רצונו העז של הרב נסים לקרב את הלבבות בא לידי ביטוי גם בכך שפתח את ביתו לקהל הרחב. עד היום אני שומעת מאנשים על החוויות שהיו להם בקידושים בבית סבי, קידושים אותם נהג לערוך מדי שבת בשבתו. לקידושים הגיעו מגוון רב של אנשים מזרמים וציבורים שונים. רבנים, אנשי רוח ואנשי מדע מהארץ ומחו"ל ובעיקר סטודנטים צעירים. כולם התקבלו במאור פנים ולכולם ניתנה ההזדמנות לשאול שאלות, לעלות בעיות ולהביע את דעתם באופן חופשי.

כך קיים הרב נסים את מה שדרש בנאום ההכתרה שלו, כשציטט את קודמו בתפקיד, הרב עוזיאל: "ודע והכר תפקידך הקדוש – לקרב ולא להרחיק, לחבר ולא להפריד." נאה דרש ונאה מקיים.

סיפור מפורסם אחד נקשר בשמו של סבי, ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי לבקר במקומות הקדושים לנצרות בארץ. התכונה לקראת ביקורו הייתה רבה. אפילו כביש חדש נסלל לכבודו, כביש שעד היום יש הקוראים לו כביש האפיפיור. המדינה התכוננה לקבל את פניו בטקס ממלכתי, אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו, אך הרב הראשי סירב.

הוא סבר שאם הוא יוצא לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור גומלין לראש הדת היהודית או לעשות מחווה כלשהי של נימוס כלפי הדת היהודית. הוא סבר שאם לא יתקבל תנאי זה יווצר הרושם, חלילה, שמעמד הדת היהודית וראשה – נחותים ולא היה מוכן לתת לכך את הגושפנקא שלו.

סירובו עורר את זעמה של ממשלת ישראל. התקשורת ביקרה אותו וכתבה עליו דברי שטנה. הטענה כלפיו הייתה כי בסירובו הוא גורם נזק גדול למדינה ועלול להביא לידי פורענות בעם היהודי באשר הוא על ידי הנוצרים. האיומים לפטרו מתפקידו והניסיונות הרבים לשנות את דעתו – לא צלחו. כאיש עקרונות וכשומר על כבודה של היהדות עמד על שלו.

תוצאות הביקור הצדיקו את עמדתו של הרב נסים ואף אלו שהתנגדו תחילה לעמדתו הודו: "זקפת את קומתנו".

נדמה כי תכונה זו של זקיפות הקומה היהודית והעשייה ללא משוא פנים מאפיינת את אישיותו של סבי בכל דרכיו וכן בכהונתו כרבה הראשי של ישראל.

תחושת האחריות כלפי התורה, העם והארץ היא אשר הכתיבה את הליכותיו, מעשיו והחלטותיו במהלך ח"י שנות כהונתו.

אמנם שנים רבות חלפו מאז כיהן סבי כרב ראשי, אולם אני מרגישה כי הדברים שלמדתי ממנו עכשוויים הם ביותר. הרצון לאחד ולקרב את חלקי העם השונים, הגאווה היהודית והמסירות למסורת ישראל חשובים ונצרכים כל כך גם בימינו אנו. הלוואי שנזכה להמשיך את דרכו זו ונפעל, כל אחד ואחת מאיתנו, מתוך אמונה ובזקיפות קומה למען עמנו וארצנו.

הרב יצחק נסים נפטר ביום תשעה באב שנת תשמ"ב.

תקופת כהונתו של אבינו – סבנו הרב יצחק נסים זצ"ל כראשון לציון והרב הראשי לישראל, תיזכר כאחת התקופות החשובות והעשירות ביותר של הרבנות הראשית לישראל. היתה זו תקופה מבורכת במסה ועתירה במעש, שלא נודע כדוגמתה.

בתקופה זו ידעה הרבנות הראשית פעילות ענפה, חסרת תקדים, גילתה מעורבות רבה בחיי הרוח והחברה והגיבה על בעיות המנסרות בעולם בממדים שלא נודעו. מעמדה והשפעתה של הרבנות הראשית בארץ ובתפוצות גברו והתעצמו, היא היתה נחלת העם.

הרבנות אז, השמיעה את קולה ואמרה תדיר דברים מקום שהסמכות הרוחנית צריכה להגיד את דברה, בעיקר בבעיות היסוד שלנו , והכל בעוז ובענווה ועל פי הצו העליון " לא תגורו מפני איש".

הרב נסים אמר את דברו והגיב על התרחשויות ועל אירועים בישראל ובעולם. את דברו אמר בעיר, בכפר, בקיבוצים ובמושבים, וכמו גם ליהודי התפוצות, באמצעות פסקי הלכה, מאמרים, מנשרים , נאומים, הרצאות וביקורים ברחבי הארץ והעולם, למאותיהם. תמיד בלשון בהירה וקצרה, בעברית עשירה, מובנת לכל ובסגנון המתאים לאדם המודרני.

ביתו של הרב נסים היה פתוח תמיד לכל החוגים ולכל הזרמים ביהדות ושימש מקום מפגש לסיג ושיח, לדיונים ולויכוחים עם רבי מדינה , אישי ציבור, מפלגות, מלומדים, דיפלומטים, ראשי קהילות מן הארץ ומן הגולה , לצד "עמך" ישראל, צעירים ומבוגרים.

 גישתו היתה לקרב רחוקים ולהביא להידברות בין חלקים שונים של העם, להסיר מחיצות עדתיות , לפעול למיזוג אמת של גלויות ולבנות גשר בין דת למדע.

אלפי נאומיו, הגיגיו ומנשריו, אגרותיו ותשובותיו, זכו לתהודה רבה בתקשורת הישראלית, אבל בעיקר זכו לתהודה בליבותיהם של רבבות אלפי ישראל, זקפו קומתו של העם היהודי והביאו כבוד ויקר למורשת ישראל.

משנתו היתה סדורה, עמדה יהודית גאה, זקופת קומה, אך מעל הכל- מנהיגות ששילבה חן ותעוזה , היתוותה מדייניות הלכתית שכללה הליכה אל העם ויצירת מפגשים לחיבור.

לא אחת, עוררו עמדותיו פולמוס ציבורי, אך למרחוק גם מבקריו הכירו בצדקת דרכו. כך היה בפרשת האפיפיור פאולוס השישי, בעת ביקורו בישראל, בשנת תשכ"ד (1963). האפיפיור,בלא תיאום עם ישראל, בא לבקר במקומות הקדושים לנצרות בארץ. התכונה לקראת ביקורו היתה רבה, והמדינה התכוונה לקבל את פניו ברוב עם ובטקס ממלכתי מרשים , אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו, אך הוא סירב. הוא סבר שאם הוא, כראש הדת היהודית, יוצא לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור , כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור גומלין לראש הדת היהודית, שאם לא כך עלול חלילה להיווצר הרושם שמעמד הדת היהודית נחות . סירובו של הרב נסים עורר את זעמה של ממשלת ישראל , התקשורת ביקרה וגידפה אותו, ולא חסרו גם איומי פיטורים. כאיש עקרונות וכשומר על כבודה של היהדות עמד על דרישתו, חרף ניסיונות השכנוע הרבים מצד ראשי המדינה. תוצאות הביקור (אי הכרה של האפיפיור במדינת ישראל ובירושלים כבירתה) הוכיחו בעליל כי צדק הרב נסים בעמדתו האיתנה ואזי אף אלו שהתנגדו תחילה לעמדתו הודו –"צדקת וזקפת את קומתנו" . נדמה כי תכונה זו של זקיפות הקומה היהודית והעמידה האיתנה מאפיינת את אישיותו של הרב נסים בכל דרכיו ובכהונתו כרבה הראשי של מדינת ישראל.

מן הראוי לעמוד כאן גם על פסיקתו ההלכתית של אבינו- סבנו. טרם היבחרו לרבה הראשי של ישראל , כשהזמן עמד לרשותו, שיטתו היתה עיון במקורות למן ספרות חז"ל ועד אחרוני הפוסקים, נשא ונתן בדבריהם כשהוא יורד לעומקה של השאלה , מנתח את צדדיה ומסיק את מסקנותיו.

משנבחר לכהן כרבה הראשי של מדינת ישראל והוטל עליו משא הנהגת הציבור בארץ ובתפוצות, זרמו אליו שאלות מכל קצווי תבל, שחייבו תשובה מיידית, ובאין זמן הוצרך להשיב עליהן בתכלית הקיצור בלא שקלא וטריא.

ככל שהזמן חלף מיני אז גברא התשוקה של אנשי מחקר והלכה להבין את שיטתו ואת פסיקותיו, גם הקצרות, והללו נתפרסמו בשלושה כרכים של "לכלל ולפרט" , המלאים במאות פסיקות בכל תחומי החיים . ואכן פסקיו היו על אדני ההלכה ומקום שמצא אפשרות להתיר ,לא היסס להתיר ולא גר מפני איש.

בפסקיו ישנם חידושים רבים, בעיקר בנושא מעמד האישה . הרב נסים התיר ללמד את בנות האולפנות גם תורה שבעל פה, ואם הדבר מתקיים היום, ללא עוררין, בכל האולפנות הרי זה בזכות פסיקתו. הוא סבר שיש ללמד תורה לנשים, מתוך אמונה והבנת כוחה הגדול של האישה להשפיע מבית ומחוץ בחינוך ובטיפוח הדור הצעיר. הוא קבע שחובה על חכמי הדור לחזק ולאמץ ידי הנשים ללמוד תורה, כדי להשפיע מאור תורתן על סביבתן.  

הרב נסים יזם ועודד לחגוג חגיגת "בת מצווה" כמו שחוגגים "בר מצווה", דבר שלא היה כ"כ מקובל קודם לכן,  והסביר כי על הבת ללמוד ולדרוש בתורה, ולחוש בייחודו ומשמעותו של יום הגעתה למצוות.

כמו כן התיר הרב נישואין ותספורת ביום העצמאות, בקובעו: יום נס שאירע בימי הספירה, יש להתיר להינשא ולהסתפר בו.

הרב נסים הניח את היסודות לפתרון השאלות ההלכתיות המתחדשות , פתרונות שהצריכו לעיתים קרובות יכולת ואומץ לחדש . ליבו היה קשוב ושומע לצרכי הציבור והיחיד, לכלל ולפרט.

אנו שמחים ומברכים על בחירתו של אבינו-סבינו לדמות החמ"ד לשנת התש"פ, מתוך תקווה ואמונה שתלמידי החמ"ד, יקבלו מדמותו ומדרכו השראה לגיבוש וחיזוק הזהות היהודית וכן ילמדו ויבינו את גודל השעה והזכות העצומה של המציאות בת ימינו, כמאמר הרב נסים בנאום ההכתרה שלו "דורנו זה זכה לחזות בבניינה של ארץ-ישראל, בקיבוץ הגלויות לתוכה, בהרחבת יישובה ובפיתוחה".

                                                                                                            המשפחה

דברים על הספר שנאמרו בא' דחנוכה תשמ"ו
מפי נשיא המדינה, הראשון לציון,
שר החינוך, שר הדתות ופרופ' ח"ז דימיטרובסקי

דבר נשיא המדינה
מר חיים הרצוג יצ"ו

א' דחנוכה לפני שמונים ותשע שנים נולד בבגדד מי שהיה עתיד להיות מאור גדול, ראשון לציון ורב ראשי לישראל,ומועד הולדתו רמוז בשמו, בעת שישראל אומרים"על הנסים". והבחנתי, שאף בנו הפרופסור מאיר בניהו יבדל"א חתם הקדמתו לספר הזכרון לאביו בא' דחנוכה אשתקד, ובודאי לא במקרה.
מצאנו בגמרא:"אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים תלמידיחכמים: "על אחת כמהכב' מעלת תורתו המנוח שלידתו בחנוכה וכל חייו היו כנר מצוהדלק ותורה אור. לפיכךזכה שתתקיים התפילה שהקדים לספרו הגדול "יין הטוב"שיוסיפו בניו אחריוללכת בדרכיו ויצליחו בכל מעשיהם. והוריהם גדולים בחכמה, בתורהובעסקי ציבור.
כב' הרה"ג מהר"ר יצחק נסים זצ"ל היה איש חיל. לא בתורה בלבד הצטיין, אלא באישיותתקיפה, במנהיגות, באומץ ובעצמאות. מכוח אישיותו נתגדלה מעלת הרבנות הראשית בימיכהונתו. אפשר, כמדומני, לומר שכב' הרב נסים ביטא את המשך תקופת הזוהר של הרבנות הראשית במדינת ישראל שהחלה עוד בימי אבי מורי ורבי זצ"ל ועמיתו הדגול הרב עוזיאל זצ"ל. עוצמתה של הרבנות היתה בשיאה. קולה נשמע אז ברחבי המדינה כסמכות העליונה, הפוסקת והבלתי מעורערת בענייני תורה והלכה. הרב נסים היה ללא ספק אישיות יוצאת דופן. הוא מעולם לא ראה עצמו כרב ראשי "ספרדי"(במרכאות כפולות).ולא ראה את תפקידו ראיה סקטוריאלית ומסתגרת. אדרבא, הוא היה מעורב באורח פעיל ודינמי עם כל שדרות הציבור – הירבה לסייר בארץ, לבקר בקיבוצים,אף-על-פי שעוד שררהבהם באותה תקופה אוירה כמעט אנטי-דתית. שאיפתו היתה לקרברחוקים, הוא לחם לביטול המחיצות העדתיות וביתו היה בית-ועד לחכמים מכל החוגים ומכלשכבות הציבור.
לא אחת היתה דרכו העצמאית, הגאה, הבוטחת והעשויה ללא חת מקור לביקורת.לא הכל השלימו עם מעורבותה הפעילה של הרבנות בכל עניין ציבורי שהרב נסים סבר שהסמכות הרוחנית צריכה לומר בו את דברה. לא הכל קבלו תמיד בהסכמה את צעדיו ואתעמדותיו התקיפות. אך מעבר לכל הביקורת, שהיתה לרוב בלתי-מוצדקת, הוקירו הכל את יושרו והגינותו, את סלידתו מכל חנופה, צביעות וכפל לשון. את גדולתו בתורה ואת מעורבותו עם הבריות בין שומרי מצוות ובין שאינם שומרי מצוות. את היותו מנהיג רוחני רב-השראה ורב-סמכות שאינו נרתע מפני איש ומשמיע את דבריו ללא מורה ובלא משוא-פנים.
לפני זמן מההניח פרופסור בניהו על שולחני את ששת הכרכים של ספר הזכרון לאביו הרב יצחק נסים זצ"ל. עלעלתי בכרכי הספר העשויים בהידור, בטוב טעם ובדפוס מאיר-עינים,ומצאתים מלאים דברי תורה והלכה, מנהגים ומשפטים, תעודות ופירושים, מחקרים ומקורות,שירה ופיוט. הכל ערוך וסדור דבר דבור על אפניו. אין דרך יאה מזו להוציא לאור ספר לזכרו של גדול בישראל. ובטוחני כי אף כב' הרב נסים עליו השלום לא היה בורר דרך אחרת לעצמו. ששת הכרכים היקרים האלה שוכנים מעתה קבע בלשכת הגזית של בית-הנשיא,לכבוד הרב נסים ולכבוד הבית.
מורי ורבותי, את הרב נסים אני זוכר חבוש צניף טהור על ראשו, כיהושע הכהן הגדול העומד לפני המלאך בנבואת זכריה שבהפטרת שבת-חנוכה, וכדברי הנביא: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".

1. יצחק נסים [ז"ל] – בענין ברכת ההפטרה בשבת חול המועד סוכות
2. מרדכי אליהו – תפירה שאינה של קיימא – דין חיתולי נייר לתינוק
3. עזרא בצרי – כלום מותר ליהנות בשבת מחשמל שהדליק תינוק בן שלוש שנים
4. לוי יצחק הלפרין – העברת חפצים אישיים לחייל מחוץ לתחום בשבת ברכב צבאי
5. זאב הלוי לב – הפעלת מכונית חשמלית עבור נכה בשבת על-ידי דיבור
6. יהודה גרשוני – פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ לעניין תרומות ומעשרות וחלה
7. שאול ישראלי – כבוד המת והקב ופינויו ממקום קבורתו
8. אליעזר י' וולדינברג – בחורה שאין לה אלא שחלות אם יש חיוב להודיע זאת לעומד לשאתה
9. מרדכי אליהו – דין שומא הדר
10. יוסף פאור – עליית קטן לקרוא בתורה
11. ישראל תא-שמע – הבדלה על הפת
12. דניאל שפרבר – בעקבי המנהגים
13. מאיר מאזוז – הגהות והערות בסדר התפילה
14. שלום אלבק – דין ודיין בתלמוד
15. אליאב שוחטמן – אטרוחי בי-דינא תרי זימני לא מטרחינן?
16. נחום רקובר – עדות בשבועה
17. שמואל שילה – דיני משפחה בבתי המשפט לעומת בתי הדין הרבניים
18. איתמר ורהפטיג – קניין בשומרים
19. אליהו בן-זמרה – המלשינות והמסירה במשנתם של חכמי ספרד – פרק בדיני עונשין

1. אשר ז' קאופמן – קביעת אורכה של האמה הבינונית
2. אברהם גולדברג – גישות שונות בסידורם של קובצי הלכה בתוך אסכולת מדרשי דבי רבי עקיבא
3. חיים יצחק לוין [ז"ל] – שיטת רבי יוחנן על הדרשות וסמכותן
4. חיים ז' דימיטרובסקי – פשוט, פשוש (ביאור לסוגיה בירושלמי חגיגה)
5. משה עסיס – 'ואפילו על דר' … לית היא מקשייא'
6. צבי א' שטיינפלד – 'חטאתו וששגתו שוה'
7. אליעזר ברקוביץ – דיבור וקול ומעשה בהלכה
8. מנחם כהנא – פירושים לספרי הגנוזים בכתובי-יד
9. משה עסיס – לנוסח הירושלמי של רבי שלמה סיריליו במסכת שקלים
10. נחום א' רבינוביץ – דרכו של הרמב"ם כפוסק ופרשן
11. מאיר בניהו – תשובות שאלות להרמב"ם
12. יוסף קאפח – שאלות חכמי לוניל ותשובות 'הרמב"ם' כלום מקוריות הן?
13. יצחק שילת – כלום תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל מזוייפות הן?
14. יוסף קאפח – תשובה
15. יצחק שילת – איגרת הרמב"ם אל רבי שמואל אבן תיבון בענייני תרגום ה'מורה'
16. מאיר בניהו – פירוש על תשובה שלרמב"ם לרבי אברהם סכנדרי

1. אלכסנדר שייבר – שריד מפירוש רבנו חננאל לבבא מציעא
2. נחמיה אלוני [ז"ל] – אלפאט' אלמשנה (מלות המשנה)
3. יעקב הלוי ליפשיץ – תוספות כתוב-יד למסכת בבא בתרא
4. ליאון א' פלדמן – קטעים מספר ליקוטים בדיני תפילות וברכות
5. מאיר בניהו – 'בדין אין מפרישין בים בערב שבת ובשבת'. תשובת רבי שלמה פוקי וידיעות עליו ועל בני משפחתו
6. אפרים קופפר – תשובת רבי שמואל הלוי ממזריטש בעניין רבנותו בבמברג
7. מאיר בניהו – ויכוח שעבר בין חכמי ירושלים בשנת ת"ס לעניין בן חוצה לארץ שעלה ל'זייארה' לארץ-ישראל כיצד ינהג ביום טוב שני שלגליות
8. יעקב ש' שפיגל – שער ראשית חכמה [הארוך] ושער הרפואה [הארוך] לרבי שמואל ב"ר משולם
9. שרגא אברמסון – ספר המוסר המיוחס לרב יוסף בן צדיק. ונלווה אליו מאמר על כתבים שנתייחסו לאחד החכמים ואינם לו
10. מנשה רפאל ליהמן – פירוש למגילת אסתר לרבינו נתנאל בן ישעיה מחבר מדרש 'מאור האפלה'
11. מרדכי ברויאר -דרשה שדרש רבי יעקב עטלינגר כשנתקבל לראש ישיבה במנהיים

1. מאיר בניהו – רבי משה יונה מגורי האר"י וראשון לרושמי תורתו
2. יוסף אביב"י – דרושי הכוונות לרבי יוסף אבן טבול
3. מאיר בניהו – ספר בית מועד – מהדורה בלתי ידועה שלספר הכוונות מסידורם שלרבי בנימין הלוי ובנו רבי שלמה הלוי
4. מרדכי א' ראבילו – יהדות ויהודים בהחלטות של ועידות הכנסיה הקאתולית במאה הרביעית לסה"נ
5. שלמה שפיצר – ידיעות על רבי דוסא היווני מחיבורו על התורה
6. ראובן בונפיל – טיוטת הצעה לייסוד ישיבה בדרום איטליה בשלהי המאה הט"ו
7. אברהם גרוס – רבי אברהם סבע 'המגורש בשני גירושים'
8. מאיר בניהו – תעודות מן הגניזה – על עסקי מסחר שלאר"י ועל בני משפחתו במצרים
9. שלמה יונה ר' טואף – ייסודה שלקופת פדיון שבויים בליוורנו ופעולותיה במאה הי"ז (שס"ו-ת"ס)
10. יצחק דסברג -'סדר ותיקון' בק"ק פורטוגיזים באמשטרדם, על הרעש בשנת תקט"ז
11. אליעזר בשן – חוזים על שכירת אוניות להעלאת יהודים לארץ-ישראל משנת תקל"ה
12. אברהם שישא הלוי – החכם השלם חיים ברוך מאיסטרו זצ"ל ונסיעותיו בעד ערי הקדש צפת וירושלים
13. משה דיוויס – איגרות נבחרות מסיר משה מונטיפיורי ליהודי אמריקה
14. אברהם בן-יעקב – שטרי הקדש של בתי הכנסת בבגדאד

1. עזרא פליישר – בין ארעי לקבע בתפילת הרבים בארץ-ישראל הקדומה
2. שלומית אליצור – 'אאדרה ארוממה' – קדושתת חידה ספק-קלירית
3. אפרים חזן – לאום ויחיד בשירת הקודש לרבי יהודה הלוי
4. יעקב ש' שפיגל – רבי פנחס הלוי ואזהרותיו לשבת שלפני ראש השנה
5. אהרן מירסקי – שירים חדשים מ'שארית ישראל' לרבי ישראל גנארה
6. יהודה רצהבי – פיוטים חדשים לרבי שלם שבזי
7. אפרים חזן – בחינות בשירתו שלרבי אליהו סדבון
8. דב ירדן – קינות רבי יוסף בן ששת אבן לטימי
9. מאיר בניהו – שירי-קינה על רבי בנימין הרהן מריג'ייו

מנהג שהיו עושים למת בימי התנאים וממנו נשתלשלו העמידות וההנחות, ה'הקפות' והאיסור ליציאת הבנים אחרי מיטת אביהם ובו יבוררו ענייני שיר שלפגועין נגעי בני אדם ותיקונם ומנהג בטעות. חיבר: מאיר בניהו
שער ראשון – מעמדות ומושבות
שער שני – מן המעמדות אל העמידות וההנחות
שער שלישי – שיר שלפגועים ושיר שלנגועים
שער רביעי – נגני בני אדם ותיקונם
שער חמישי – ההקפות ראשיתן טעמן וסגולתן
שער שישי – כיצד נתפשט מנהג ההקפות?
שער שביעי – מנהגי הקהילות
שער שמיני – ההקפות למי נעשו באילו מקומות ואימתי
שער תשיעי – שורשו של'איסור' ומקומות שנהגו בו ומקומות שלא נהגו
שער עשירי – ה'מודעה'
שער אחד-עשר – חיוב הבן בקבורת האב מדאורייתא
שער שנים-עשר – מנהג בטעות
מקורות: עניינות שז"ל
גילגולי מנהגים ששורשם מטעם רוח הטומאה
'משנת המת' ו'סדר רחיצה גדולה' המיוחסים להלל הזקן
'תפלת המתים' – נוסחי תפילה פיוטים והשכבות כמנהג כורדיסתאן ובבל
מפתחות

מדעי היהדות פשטו ורחבו ונסתעפו לסעיפים וסעיפי-סעיפים, וכתבי-העת רבו ורבו. מה טעם, אפוא, ביסוד ספר שנה חדש?
מעשה שהיה כך היה: ששה סדרים של 'ספר זיכרון' לרב יצחק נסים זצ"ל הופיעו בשנת תשמ"ה ויצא טבעם בעולם. חוקרים ביקשו להמשיך ולהוציא מדי פעם קובץ בדומה לו. טעמם ונימוקם היו עמם; ספר הזיכרון יצא כלול בהדרו, טוב מלגו וטב מלבר. הכנתם של סדרים והדפסתם נעשו ללא שהיות; בכתבי-עת אחרים מחבר צריך להמתין זמן רב עד לפרסום דבריו ונבצר ממנו לפרסם מחקר גדול בהיקפו.
'יד הרב נסים' נאותה לכך בהכירה בחשיבות העניין ובנחיצותו, ולא רק מן הנימוקים דלעיל, אלא גם מטעמים אחרים: בין כל כתבי-העת אין שנתון גם אחד בעברית למכלול נושאיה שלחכמת ישראל; ספר שנה של 'היברויוניון קוליג" בסינסינטי רובו ככולו בשפה האנגלית והמאמרים המתפרסמים בו פניהם בעיקר לנושאים מסוימים. קבצים אחרים היוצאים לעתים מזומנות ושאינן מזומנות מסגרת סוגרת בעדם ועניינם קהילות או נושא מן הנושאים שבתחומם שלמדעי היהדות. כיוצא בזה גם ירחונים ורבעונים, בייחוד אלה שהחלו להופיע בשנים האחרונות, אינם אלא לענף אחד מענפיהם.
זאת ועוד: אין המטרה של 'יד הרב נסים' לפרסם מאמרים שלתלמידי-חכמים נודעים בלבד ובנושאים שבלאו הכי לנים הם בהם, אלא גם לעשות למען תחומים מוזנחים או שלא ניתנת עליהם הדעת כראוי, וכן לעודד בני תשחורת ששעריהם שלכתבי-העת אינם פתוחים בפניהם לרווחה ולסייע עמם בבחירת הנושא ובעריכה לבל יעשו באושים אלא ענבים; לא בעלי התארים עיקר אלא שלימות העניין; לאליקוטי בתר ליקוטי ולא מכל הבא אל היד יבואו בו בספר, אלא מאמרים סגוליים שערכם בחידושם ובנושא שהם דנים בו, מן המוקף ולא בעוללות; ולא גודלו והיקפו של מאמר ושל מחקר יעמדו למכשול אלא טיבם ועניינם וערכם. ממוצא דבר יבואו בו בספר השנה כמה מאמרים ממחבר אחד ומחקרים שהם גדולים ממאמר וקטנים מספר.
עם שאמרנו שמגמת 'אסופות' היא כללית, כלל זה יש בו יוצא. כסבורים אנו שנושאים שלהם כתב-עת מיוחד, כגון מקרא ולשון, ספרות חדשה ופולקלור אין זה מן הראוי לענות בהם לבל יהיו בחינת 'קמחא טחינא טחנית' ולבל נבוא בגבול המצוי. לעומת זאת נעודד מחקרים שבתחום העשייה של "יד הרב נסים", והנושאים שבאו ב'ספר זיכרון' ובקובץ זה הם דוגמא לכך.
בחינת 'יד' מחזקת 'יד'.
חקר ההלכה, המשפט והמנהג יוסיפו דעת לתלמידי בית-המדרש לרבנים ובית-המדרש לדיינים. תשומת לב תינתן למחקרים בתחום שההלכה וההיסטוריה נושקת זו את זו, שבמקום שאי-אתה יכול לרדת לעומקה שלהלכה, ללבנה ובררה, יש בכוחו שלמחקר לההל אור עליה, לפענח צפונותיה ולהוציאה לאור. שכן מן המוכרחות הוא להשית עין על המקורות כולם הידועים והגנוזים; לדון בשאלות לפי השתלשלותן והתפתחותן; לרדת לשורשים שלדברים ולהכיר דעותיהם ומעשיהם שלחכמים. ולא נפסח על שאלות שההמצאות החדשות והזמן החדש הולידון.
בחקרי תלמוד יתבררו נושאים חשובים בתחום התלמודים והמדרשים; במדור ראשונים ואחרונים יכללו פירושי ראשונים לתלמוד וספרי דינים ושאלות ותשובות מגדולי בעלי ההוראה שטרם ראו אור.
חקר התפילה הפיוט והשירה יאמץ כוח למחלקה לחקר התפילה, שבדעתנו להקימה, אם ירצה ה'; חקר הספר העברי וכתבי-היד -ממנו תועלת לספרייה; קבלה ומחשבת ישראל ותעודה על קהילות ואישים – מהם השלמה ותוספת ברכה לכלל הנושאים.
על נחיצותם של 'אסופות' תצא ללמד העובדה שכמחצית השנה אחרי שעלה במחשבה, יוצא לאור הספר הראשון, וכבר היד נטויה על ספרים הבאים. יהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו יכונן.

צאתו לאור של ספר הזכרון להרב נסים על ששת כרכיו ושבעים מאמריו, עורר התפעלות והשתאות לאור מגוון הנושאים הרחב שבו ולא פחות חשוב מכך, איכותם הגבוהה התורנית והמדעית שלהמאמרים והעובדה כי זה לצד זה התפרסמו מחקריהם של אישי מדע דגולים לצד מאמריהם שלרבנים רמי מעלה. גם הפרסום שנעשה ללא דחיות וללא שהיות עורר התפעלות בקרב חוקרים, רבנים ומשכילים שחיזקו את ידיו של העורך, פרופ' מאיר בניהו זכרו לברכה, והאיצו בו לייסד ספר שנה למכלול הנושאים של מדעי היהדות ואכן, כשנה לאחר מכן יצא הכרך הראשון של שנתון זה.
בין המטרות שהציב העורך לספר זה היה לפרסם דברים לא רק מפרי עטם של חוקרים בעלי שם אלא גם מאמרים של מלומדים צעירים ויתרה מזאת ללוות את בני התשחורת בכתיבה ובעריכה וכךגם לאלף אותם בדרכי המחקר והכתיבה. כיום ישנו מספר לא מבוטל של חקרים חשובים שאת צעדיהם הראשונים עשו בהדרכתו של פרופ' בניהו ומאמריהם הראשונים הופיעו ב'אסופות'.

1. אשר ז' קאופמן – מסכת מידות: שיחזור נוסח קדום
2. משה עסיס – לפירושן של שתי סוגיות בירושלמי ספחים
3. מאיר בניהו – הגהותיהם שלרבי בצלאל אשכנזי ורבי יהוסף אשכנזי וטופס-האב שלהם
4. בנימין ריצ'לר – כתובי-יד עבריים שנתפצלו
5. צבי לנגרמן – אימתי נוסד הלוח העברי? קדמותו על-פי חיבורו של אל-כ'וארזמי
6. שאול רגב – משיחיות ואסטרולוגיה בהגותו שלרבי יצחק אברבנאל
7. אברהם גרוס – פירוש התפילות על דרך הסוד המיוחס לרבי אברהם סבע
8. שלמה יונה טואף – מהותו המשפטית שלכתב-הזכויות ליהודי ליוורנו בשנת שנ"ג (1593)
9. מאיר בניהו – 'ספור דברים מורגלים בירושלים', איגרת ששלח רבי דניאל פינצי מירושלים לקארפי בשנת שפ"ה
10. ברכה ריבלין – פנקס חברת גמ"ח מק"ק בוסיטו שפ"ג-שצג
11. מאיר בניהו – דעת חכמי איטליה על הנגינה בעוגב בתפילה
12. אפרים א' אורבך – על גרימת מוות בשגגה ומוות בעריסה
13. ישראל תא-שמע – קידוש של ליל שבת בבית הכנסת ונוסח המכילתא
14. יוסף פאור – ספק ברכות להקל – כלל שטבעו הרמב"ם
15. משה חלמיש – ברכת 'הנותן ליעף כח'
16. אריה מורגנשטרן – חורבת רבי יהודה חסיד – מחצר-מושב לחצר-קהילה

1. אשר ז' קאופמן – משמעותו של הר הבית
2. עדיאל שרמר – 'תרי לישאני' – מסורת הנוסח של בבלי מועד קטן
3. מירון ביאליק לרנר – מעשה התנא והמת – גילגוליו הספרותיים וההלכתיים
4. צבי גרונר – קטע תשובות מן הגניזה מהן לגאונים רב שרירא ורב האי
5. שלמה שפיצר – קיצור מנהגי המר"ם מרוטנבורג
6. יוסף גרין – רבי נתנאל טרבוט ממודינה תולדותיו ופסקים משלו
7. יוסף פאור הלוי – 'תפילות כנגד תמידים' לדעת הרמב"ם
8. ישראל תא-שמע – 'הפורס סוכת שלום' – ברכה וגלגוליה
9. משה חלמיש – ברכת 'מגביה שפלים' – ברכה שנשתכחה
10. מנחם צבי פוקס – לתולדות השירים 'אחד מי יודע' ו'חד גדיא' בישראל ובעמים
11. עזרא פליישר – לקדמוניות שירתנו בספרד
12. שאול רגב – בחירת עם ישראל בהגותו של רבי יצחק אברבנאל
13. מאיר בניהו – חזיונות הקץ של'משיח' מאזירביג'אן
14. משה אורפלי – מזכרת יוחסין לבית קאנסינו מאוראן
15. מאיר בניהו – רבי יוסף ריקיטי – אמן צעיר מאיטליה שעלה לצפת
16. אלדו לוצאטו – פנקס הנימולים של יחיאל כלבי

1. מאיר בניהו – האסכולות של המבי"ט ושל מרן רבי יוסף קארו וההתכתשות ביניהן
2. מאיר בניהו – ספר בית יוסף והמפנה שחולל בספרות ההלכהן
3. מאיר בניהו – דיעות מהפכניות בכללי ההלכה בהגהותיו שלרבי שמואל משער אריה על בית יוסף
4. יצחק טברסקי – 'הרב ר' יוסף קארו בעל הש"ע'
5. מאיר בניהו – על שום מה חיבר מרן את שולחן ערוך ולשם מי חיברו?
6. משה עסיס – משהו על 'כסף משנה' לספר זרעים ועל נוסח ספר זרעים של מפרשי הרמב"ם בזמנו של מרן
7. אליאב שוחטמן – על הסתירות ב'שולחן ערוך' ועל מהותו של החיבור ומטרותיו
8. אבינועם כהן – בקורת הלכתית לעומת ביקורת ספרותית בסוגיות התלמוד
9. ישראל מ' תא-שמע – איסור קטניות בפסח – תולדותיו ופשרו
10. ברכה ריבלין – תקנות 'חברת נזהרים' בבולוניה משנת ש"ז
11. אריה מורגנשטרן – הגביר יוסף אמזלג – מעמדו ופעילותו למען יהודי ירושלים
12. משה סמט – הלנת מתים
13. יוסף פאור הלוי – הסוגיה הכפולה – לביאור הסוגיה הראשונה במסכת שבת
14. יהודה רצהבי – כרוניקה על הרעב בתימן בשנת תכ"ט

1. יעקב ש' שפיגל – דרך קצרה בלשון תנאים ועל פשט ודרש במשנה
2. יוסף פאור הלוי – השינון על-פה והשפעתו על סיגנון המשנה ומינוחה
3. דב הרמן – לימוד תורה והוראתה בתקופת האנרכיה הרומית בארץ-ישראל
4. ישראל מ' תא-שמע – הברכה על היין בטכס ברית המילה
5. דב שוורץ – על תפיסות הנבואה של רבי יצחק פולקר רבי שלמה אלקונסטנטין ושפינוזה
6. מאיר בניהו – ההגות שבפירושי המגילות לרבי אלישע גאליקו
7. שאול רגב – שריד מפירוש מגילת רות לרבי אלישע גאליקו
8. עזרא פליישר – בחינות בשירתו של רבי יוסף אבן אביתור
9. דבורה ברגמן – תפילה הגות ומוסר בסוניט העברי הקדום
10. מאיר בניהו – רבי ישראל נאג'ארה
11. אדוין סרוסי – רבי ישראל נאג'ארה מעצב זמרת הקודש אחרי גירוש ספרד
12. טובה בארי – 'עולת חדש' לרבי ישראל נאג'ארה – נושאים ותכנים
13. שאול רגב – 'פצעי אוהב' לר' ישראל נאג'ארה
14. יהודה רצהבי – הליכות החיים בגולת תימן לאור תעודות חדשות
15. אברהם בן-יעקב – שטרות מירושלים

1. משה עסיס – מבוא למהדורה מדעית של מסכת ערכין
2. עזרא פליישר – חומרים ועיונים לקראת מהדורה עתידית של שירי רבי יהודה הלוי
3. שאול רגב – דרשות על התשובה לרבי יוסף ן' שם טוב
4. מאיר בניהו – הפולמוס על ספר מאור עינים לרבי עזריה מן האדומים
5. יוסף גרין – שערוריית הקידושין באליסנדריה (של"ט) – מקור נכבד לתולדותיה של הקהילה
6. מאיר בניהו – רבי משה זכות בין צאתו מהמבורג לשבתו בויניציאה
7. יעקב גרטנר – קידוש לבנה – גילגולה של ברכה
8. משה סמט – השינויים בסדרי בית-הכנסת – עמדת הרבנים כנגד ה'מחדשים' הריפורמים

1. תרצה זכורה מיטשם – 'כלך' וחילופיו
2. מנחם כהנא – גינזי-מדרש בספריות לנינגראד ומוסקבה
3. אליעזר שלוסברג – המגמות החברתיות של חיבורי רב סעדיה גאון
4. אדוין סרוסי – רבי יוסף שלום גאלייגו בעל ספר אמרי נועם – חזן שאלוניקאי באמשטרדם בראשית המאה הי"ז
5. אליעזר בשן – אלמנת רבי שלום שרעבי – תעודות חדשות
6. אליאב שוחטמן – הירצחו של ה'שר' חיים פרחי בעכו ופרשת עזבונו
7. אריה מורגנשטרן – הסכם ראשון שנעשה בין הספרדים והפרושים בירושלים
8. מאיר בניהו – חמש שנים שעשו את ירושלים לבוקה ומבוקה ומבולקה (תר"א-תר"ה)

1. שמא יהודה פרידמן – רבי דוד בן אליעזר ס"ל ומסכתות התלמוד שנדפסו בדפוס שונצינו
2. מאיר בניהו – ספר 'יפה נוף' וספרים ראשונים של 'תיקון סופרים'
3. דרור שורץ – רבי שמואל ארקוולטי תולדותיו וכתביו שאלות ותשובות ואיגרות
4. בנימין ריצ'לר – כתבים בלתי ידועים של רבי יהודה אריה ממודינא
5. ברכה ריבלין – פנקס קהל קדוש לוגו יצ"ו
6. עזרא פליישר – לסדרי התפילה בבית הכנסת של בני ארץ-ישראל בפוסטאט בראשית המאה השלוש עשרה
7. דב שוורץ – דרשה בעניין יציאת מצרים לרבי וידאל יוסף די לה קבלרייה
8. יעקב אלבוים – רבי דוד דרשן מקרקוב וכללים שכלל באגדה ובמדרש
9. מאיר בניהו – המקורות החשובים לתולדותיה שלירושלים, בימי הגזירות של ן' פארוח'
10. מאיר וונדר – הבעלות על ספרים שנשדדו מהיהודים, ספרים שניצלו מהשואה

1. משה עסיס – לנוסח רבי אליהו פולדא במסכת שקלים
2. ליב מוסקוביץ – 'לישן מתניתא'
3. עדיאל שרמר – 'לישנא דרבנן וגורסיהון' ו'סוגיא דגמרא'
4. אבינועם כהן – על המונח 'דאיתמר' – שימושו ומסגרתו
5. אפרים יצחקי – מסורות שונות בישיבות סורא ופומבדיתא
6. אבינועם כהן – על התפלגות הנטיות ההלכתיות של האמוראים לפי אסכולות
7. דב הרמן – מנהגי תקיעת שופר בראש השנה בתקופת המשנה והתלמוד
8. דב הרמן – השפעת הנשיאים על עיצוב דפוסי האבלות לתשעה באב
9. אליעזר שלוסברג – ביאורי רב סעדיה גאון בפירוש המשנה של רב נתן אב הישיבה
10. מנחם צבי פוקס – המשנה בתימן: כתוב-יד מפירוש רב נתן אב הישיבה
11. דוד הנשקה – לגילגוליה של שיטת הרמב"ם על שביעית בזמן הזה
12. אהרן שויקה – ספר 'שאלות ותשובות' ושיטת קידושין למרן
13. דניאל אברמס – אימתי חוברה ההקדמה לספר הזוהר? ושינויים בטפסים שונים של ההקדמה שבדפוס מנטובה
14. שאול רגב – דרשות להגדה של פסח, למועדים ולשבתות, שריד מכתוב-יד לחכם ספרדי לא נודע
15. מאיר בניהו – חידוש הפולמוס על פיטור תלמידי חכמים ממיסים בירושלים בשנת שנ"ו וסיבת עקירת דירתו שלרבי חיים ויטאל מירושלים לדמשק
16. מאיר בניהו – איגרת ירושלים מפנקסיה שלמשפחת קנשינו בווהראן
17. מאיר בניהו – רבי משה ב"ר מיכאל הכהן וספרו עט סופר, מקור נכבד לקורות שבויי בילגראד (תמ"ה-ת"נ)
18. יצחק זימר – תנוחות ותנועות הגוף בשעת קרית שמע
19. שלמה שפיצר – מנהגי קושטא
20. שמעון שורצפוקס – תקנות הקהילה היהודית בכפר אוני הסמוך למיץ משנת תקט"ז
21. יהודה רצהבי – 'יורה חטאים' לרבי אברהם ערוסי

1. מאיר בניהו – שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים
2. מאיר בניהו – שטרי ההתקשרות שלמקובלי צפת ומצרים
3. ברכה זק – מעין 'נוסח ראשון' של תומר דבורה לרבי משה קורדובירו
4. אבריאל בר-לבב – רבי אהרן ברכיה ממודינה ורבי נפתלי הכהן כ"ץ – אבות המחברים ספרי חולים ומתים
5. חביבה פדיה – ההשתוקקות לראיית האל במסתורין היהודי הקדום
6. גתית הולצמן – טעמי המצוות לדעת רבי משה נרבוני
7. דב שוורץ – כתביו של רבי שלמה בן מנחם (פראט מימון) – פרק בתולדות השכלתנות בפרובאנס במאה הי"ד
8. מאיר בניהו – מאמר על הגאולה לרבי שלמה מולכו
9. שאול רגב – מאמר 'יזל מים' לרבי אברהם שמסולו – חטא משה ואהרון בפרשנות הפילוסופית במאה הט"ו-ט"ז

1. יצחק טברסקי – לדמותו של הרמב"ם
2. מאיר בניהו – ספר מפתח הזוהר למהדורותיו
3. דניאל אברמס – כתובי-יד חדשים של ספר הסודות של רבי שם טוב בר שמחה והמקורות שהיו בידו
4. יצחק יודלוב – תעודה בדבר מכירת ספרי אינקובולה בנאפולי במאה החמש-עשרה
5. בועז הוס – חייו וכתביו של רבי שמעון לביא מחבר ספר כתם פז
6. משה חלמיש – 'לשם יחוד' וגילגוליו – בקבלה ובהלכה
7. ברכה ריבלין – פנקס חברת גמילות חסדים של ק"ק לוגו תי"ח-תקפ"ה (1658-1825)
8. יעל אוקון – היחס שבין כתובי-יד לדפוסים בספרייתו של אי"ש ג"ר
9. מאיר בניהו – המשורר רבי יהושע סגרי
10. מאיר בניהו – רבי יהושע סגרי – רשימת השירים הפיוטים והתפילות
11. מאיר בניהו – חיבוריו של רבי יהושע סגרי
12. מאיר בניהו – רבי יהושע סגרי על חיבוריו
13. יהושע סגרי – מעט ממקרותיו

1. שלמה סלע – רבי אברהם אבן עזרא וספר טעמי הלוחות בגירסה הלאטינית והעברית
2. דוד הנשקה – משהו לאופיו של ספר 'שאלות עתיקות'
3. שמואל שילה – הרב יעקב רישר בעל הספר שבות יעקב האיש בזמנו לזמנו – ולזמנינו?
4. מאיר בניהו – סדרי תפילה שנדפסו באיטליה לחברות שומרים לבקר מיסודם של חכמים בשאלוניקי
5. מאיר בניהו – חברת שומרים לבקר
6. מאיר בניהו – כתבי רבי שמואל משער אריה
7. אדמיאל קוסמן – הבית הגינה החצר והביבר בימי חז"ל
8. יוסף ריבלין – שטר 'מתנה לחוד'
9. דוד גולינקין – האם מותר לנשים להניח תפילין?
10. ליב מוסקוביץ – לדרכי שילובן של האגדות בירושלמי – בירורים ראשוניים
11. ירון הראל – השפעתם של הספרים "פני יצחק", "ישמח לב" ו"לב נשבר" על המאבק סביב משרת הרבנות בדמשק (תרל"ג-תרמ"ג)
12. אליעזר בשן – עלילה על יהודי באנתיפה שבמארוקו (1880-1881)
13. שמואל ר' די-סיני – מקוה טהרה לאומות
14. אליאב שוחטמן – מקורות חדשים לפרשת עזבונו של ה'שר' חיים פרחי
15. ליב מוסקוביץ – לחקר דיני תערובת 'יבש ביבש' בספרות ח

שער ראשון – דפוסי-זאניטי:

1. קריסטופולו זאניטי
   
2. מטיאו זאניטי
   
3. דניאל זאניטי
   
4. זאניטו זאניטי
   שער שני – רבי יצחק גרשון, ספר שלום אסתר

1. רבי יצחק גרשון אב למגיהים – חייו ועבודתו
2. מקורות
3. רשימת הספרים שהדפיס ושהגיה רבי יצחק גרשון
4. דפוסי קאליון – ראשית אמרים
5. ממשיכי דפוס זאניטי
6. דפוסי קאליון
7. נספח לפרק 'המקורות לתולדות רבי יצחק גרשון'

1. שלמה זלמן הבלין – בין השמשות וזמן השקיעה
2. רבי יעקב פראג'י מהמה – קונטרס בין השמשות
3. יעקב ח' חרל"פ – מקורות נוספים באשר לתקפן של המידות שהתורה נדרשת בהן ובעניין הכלל 'דאין אדם דן גזירה שווה מעצמו'
4. יעקב גרטנר – שלש פסיעות ונתינת שלום בסוף תפילת העמידה
5. מירון ביאליק לרנר – לניסוחה של הלכה תלמודית אחת בספרות הגאונים 'מפרסמין את החנאפין בשבת מפני קידוש השם'
6. יוסף ריבלין – קובץ נוסחי שטרות מצפון אפריקה
7. אברהם אופיר שמש – סוגיות רפואיות בתשובותיו של רבי דוד אבן אבי זמרא
8. בנימין לפלר – 'ונוסף עוד' – נוספות על נוספות למחזור יניי על פי עיבודו שלפלטיאל בן אפרים החזן
9. דניאל אברמס – ספר שקוד לרבי שמואל בן רבי קלונימוס ותורת הכבוד של תלמיד רבי אלעזר מורמס
10. שאול רגב – דרשת שבת הגדול לרבי שלמה טוריאל
11. חיים טלבי – הזמנת העולה לתורה
12. מאיר בניהו – חליפת תשובות מחכמי איטליה בשאלות רפואה בשבת מראשית תקופת הריפורמה
13. יוסף שרביט – החינוך היהודי בקונסטנטין (אלג'יריה) בעידן של תמורות 1837-1939
14. יעקב גלר – המלבי"ם והדפוס העברי בבוקרשט
15. בנימין לפלר – מילואים למאמר: 'ונוסף עוד' – נוספות על נוספות למחזור יניי