דבר המשפחה

בע"ה

תקופת כהונתו של אבינו – סבנו הרב יצחק נסים זצ"ל כראשון לציון והרב הראשי לישראל, תיזכר כאחת התקופות החשובות והעשירות ביותר של הרבנות הראשית לישראל. היתה זו תקופה מבורכת במסה ועתירה במעש, שלא נודע כדוגמתה.

בתקופה זו ידעה הרבנות הראשית פעילות ענפה, חסרת תקדים, גילתה מעורבות רבה בחיי הרוח והחברה והגיבה על בעיות המנסרות בעולם בממדים שלא נודעו. מעמדה והשפעתה של הרבנות הראשית בארץ ובתפוצות גברו והתעצמו, היא היתה נחלת העם.

הרבנות אז, השמיעה את קולה ואמרה תדיר דברים מקום שהסמכות הרוחנית צריכה להגיד את דברה, בעיקר בבעיות היסוד שלנו , והכל בעוז ובענווה ועל פי הצו העליון " לא תגורו מפני איש".

הרב נסים אמר את דברו והגיב על התרחשויות ועל אירועים בישראל ובעולם. את דברו אמר בעיר, בכפר, בקיבוצים ובמושבים, וכמו גם ליהודי התפוצות, באמצעות פסקי הלכה, מאמרים, מנשרים , נאומים, הרצאות וביקורים ברחבי הארץ והעולם, למאותיהם. תמיד בלשון בהירה וקצרה, בעברית עשירה, מובנת לכל ובסגנון המתאים לאדם המודרני.

ביתו של הרב נסים היה פתוח תמיד לכל החוגים ולכל הזרמים ביהדות ושימש מקום מפגש לסיג ושיח, לדיונים ולויכוחים עם רבי מדינה , אישי ציבור, מפלגות, מלומדים, דיפלומטים, ראשי קהילות מן הארץ ומן הגולה , לצד "עמך" ישראל, צעירים ומבוגרים.

 גישתו היתה לקרב רחוקים ולהביא להידברות בין חלקים שונים של העם, להסיר מחיצות עדתיות , לפעול למיזוג אמת של גלויות ולבנות גשר בין דת למדע.

אלפי נאומיו, הגיגיו ומנשריו, אגרותיו ותשובותיו, זכו לתהודה רבה בתקשורת הישראלית, אבל בעיקר זכו לתהודה בליבותיהם של רבבות אלפי ישראל, זקפו קומתו של העם היהודי והביאו כבוד ויקר למורשת ישראל.

משנתו היתה סדורה, עמדה יהודית גאה, זקופת קומה, אך מעל הכל- מנהיגות ששילבה חן ותעוזה , היתוותה מדייניות הלכתית שכללה הליכה אל העם ויצירת מפגשים לחיבור.

לא אחת, עוררו עמדותיו פולמוס ציבורי, אך למרחוק גם מבקריו הכירו בצדקת דרכו. כך היה בפרשת האפיפיור פאולוס השישי, בעת ביקורו בישראל, בשנת תשכ"ד (1963). האפיפיור,בלא תיאום עם ישראל, בא לבקר במקומות הקדושים לנצרות בארץ. התכונה לקראת ביקורו היתה רבה, והמדינה התכוונה לקבל את פניו ברוב עם ובטקס ממלכתי מרשים , אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו, אך הוא סירב. הוא סבר שאם הוא, כראש הדת היהודית, יוצא לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור , כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור גומלין לראש הדת היהודית, שאם לא כך עלול חלילה להיווצר הרושם שמעמד הדת היהודית נחות . סירובו של הרב נסים עורר את זעמה של ממשלת ישראל , התקשורת ביקרה וגידפה אותו, ולא חסרו גם איומי פיטורים. כאיש עקרונות וכשומר על כבודה של היהדות עמד על דרישתו, חרף ניסיונות השכנוע הרבים מצד ראשי המדינה. תוצאות הביקור (אי הכרה של האפיפיור במדינת ישראל ובירושלים כבירתה) הוכיחו בעליל כי צדק הרב נסים בעמדתו האיתנה ואזי אף אלו שהתנגדו תחילה לעמדתו הודו –"צדקת וזקפת את קומתנו" . נדמה כי תכונה זו של זקיפות הקומה היהודית והעמידה האיתנה מאפיינת את אישיותו של הרב נסים בכל דרכיו ובכהונתו כרבה הראשי של מדינת ישראל.

מן הראוי לעמוד כאן גם על פסיקתו ההלכתית של אבינו- סבנו. טרם היבחרו לרבה הראשי של ישראל , כשהזמן עמד לרשותו, שיטתו היתה עיון במקורות למן ספרות חז"ל ועד אחרוני הפוסקים, נשא ונתן בדבריהם כשהוא יורד לעומקה של השאלה , מנתח את צדדיה ומסיק את מסקנותיו.

משנבחר לכהן כרבה הראשי של מדינת ישראל והוטל עליו משא הנהגת הציבור בארץ ובתפוצות, זרמו אליו שאלות מכל קצווי תבל, שחייבו תשובה מיידית, ובאין זמן הוצרך להשיב עליהן בתכלית הקיצור בלא שקלא וטריא.

ככל שהזמן חלף מיני אז גברא התשוקה של אנשי מחקר והלכה להבין את שיטתו ואת פסיקותיו, גם הקצרות, והללו נתפרסמו בשלושה כרכים של "לכלל ולפרט" , המלאים במאות פסיקות בכל תחומי החיים . ואכן פסקיו היו על אדני ההלכה ומקום שמצא אפשרות להתיר ,לא היסס להתיר ולא גר מפני איש.

בפסקיו ישנם חידושים רבים, בעיקר בנושא מעמד האישה . הרב נסים התיר ללמד את בנות האולפנות גם תורה שבעל פה, ואם הדבר מתקיים היום, ללא עוררין, בכל האולפנות הרי זה בזכות פסיקתו. הוא סבר שיש ללמד תורה לנשים, מתוך אמונה והבנת כוחה הגדול של האישה להשפיע מבית ומחוץ בחינוך ובטיפוח הדור הצעיר. הוא קבע שחובה על חכמי הדור לחזק ולאמץ ידי הנשים ללמוד תורה, כדי להשפיע מאור תורתן על סביבתן.  

הרב נסים יזם ועודד לחגוג חגיגת "בת מצווה" כמו שחוגגים "בר מצווה", דבר שלא היה כ"כ מקובל קודם לכן,  והסביר כי על הבת ללמוד ולדרוש בתורה, ולחוש בייחודו ומשמעותו של יום הגעתה למצוות.

כמו כן התיר הרב נישואין ותספורת ביום העצמאות, בקובעו: יום נס שאירע בימי הספירה, יש להתיר להינשא ולהסתפר בו.

הרב נסים הניח את היסודות לפתרון השאלות ההלכתיות המתחדשות , פתרונות שהצריכו לעיתים קרובות יכולת ואומץ לחדש . ליבו היה קשוב ושומע לצרכי הציבור והיחיד, לכלל ולפרט.

אנו שמחים ומברכים על בחירתו של אבינו-סבינו לדמות החמ"ד לשנת התש"פ, מתוך תקווה ואמונה שתלמידי החמ"ד, יקבלו מדמותו ומדרכו השראה לגיבוש וחיזוק הזהות היהודית וכן ילמדו ויבינו את גודל השעה והזכות העצומה של המציאות בת ימינו, כמאמר הרב נסים בנאום ההכתרה שלו "דורנו זה זכה לחזות בבניינה של ארץ-ישראל, בקיבוץ הגלויות לתוכה, בהרחבת יישובה ובפיתוחה".

                                                                                                            המשפחה