זיכרונות מבית סבא – דבר הנכדים

בע"ה

זיכרונות מבית סבא

סבא, הרב יצחק נסים היה דמות מופת שלאורה גדלנו והתחנכנו. זכינו ובילדותינו בילינו הרבה בביתם של סבא וסבתא. ביתם היה בית של תורה , דרך ארץ , הכנסת אורחים וקבלת כל אדם מישראל.

ברוב שעות היום היה סבא יושב על תלמודו, עסוק בלימוד תורה, גמרא, מעיין בכתבי היד הרבים בספרייתו רחבת הידיים או כותב חידושים. בשעות אחר הצהריים המוקדמות היה נח מתלמודו והיה יוצא לטיול קצר, בעירו ירושלים שאותה כל כך אהב. כשחזר מהטיול היומי היו בד"כ מגיעים אליו תלמידיו המובהקים והקרובים ביותר להמשך הלימוד.

ביתם של סבא וסבתא היה תמיד פתוח לרווחה גם לנו הנכדים וגם לאורחים רבים ומגוונים. רבנים גדולים, אישים חשובים ורמי מעלה מהארץ ומהתפוצות לצד כל יהודי "פשוט" שחפץ לפגוש את הרב, כולם היו מתקבלים בסבר פנים יפות. אנו זוכרים בערגה את הקידושים שהתקיימו בכל שבת בבוקר בביתם, אז היה  הסלון המרווח מתמלא במבקרים אשר באו לשמוע תורה והגות מפי סבא, לשאול שאלות ללמוד ולהתעניין. סבתא, הרבנית ויקטוריה,  שותפתו למשימה ולדרך, הייתה מגישה להם תקרובת ודואגת לשלום כל אחד מן הבאים . אהוב עלינו במיוחד היה האירוע שהתקיים בביתם בכל שמחת תורה- מאות תלמידי ישיבת מרכז הרב ובחורים מישיבות נוספות התקבצו ובאו בשירה ובריקודים לביתו של הרב עם ספרי תורה בידיהם, בדרכם לכותל המערבי.  אווירה חגיגית ומיוחדת שרתה בבית בחג זה. סבא היה מברך את כל התלמידים ומנעים את זמנם בדברי תורה. ההיערכות לאירוע שכזה לא הייתה פשוטה, במיוחד באותם הימים, וגם כאן הייתה סבתנו אמונה על האירוח המכבד והנעים.

אנו הנכדים ספגנו את שראינו וחווינו. לנו היה שמור מאור פנים מיוחד מסבא . עוד כילדים קטנים הפנמנו את הגותו. איש אשכולות, שהמשולש של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל חשוב לו וחי בו כל כך. הוא אינו מוותר או מקל ראש באף אחת מצלעותיו של משולש זה , מתוך הבנה עמוקה של הקשר ההדוק ויחסי הגומלין שבין הדברים בבחינת "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד').  סבא היה יהודי הגאה ביהדותו ופועל מכוח אמונתו בקומה זקופה.  דורש  בשלום עמו בין אם בארץ, בין בתפוצות, בין אם הוא שומר תורה ומצוות ובין אם לאו, מתוך אהבת ישראל ורצון לקרב הן את הרחוקים והן את הקרובים.  מכיר בזכות ובנס הגדול של הקמת מדינת ישראל שקיבלנו מכח תורת ישראל, ומזכיר לנו כי חובתנו לעשות הכל כדי להיות ראויים.

האמונה , יראת השמים, הקומה הזקופה והעמידה על עקרונות לצד החמימות, מאור הפנים וקרוב הרחוקים בדרכי נועם ושלום, ייחדו את דרכו של סבא, היוו לנו מופת ועוררו בכולנו השראה.

זכות גדולה הייתה לנו לגדול בצלו של ענק זה שחסרונו מורגש עד היום הן בחיינו הפרטיים והן בחיי הלאום היהודי בארץ ישראל.  אנחנו מתפללים ומייחלים שנזכה אנחנו וצאצאינו להמשיך לפעול לאור דמותו ולצעוד בדרכו המיוחדת.